• נגה צבי- רוגע בלוג

ערמות של כסף

עודכן ב: 29 ינו 2019

אמונות מגבילות בנושא שמעסיק אותנו כל כך.

"אין לי כסף לנסוע לחו"ל"

"אין לי כסף לקנות בית"

"אין לי כסף לשדרג את הפלאפון"

כמה פעמים יצא לכם לומר את זה לעצמכם, לחברים שלכם, לבני הזוג או לילדים שלכם???

אני חייבת להיות כנה ולהודות שחטאתי באמירות הללו יותר מדי פעמים בחיי. למה חטאתי?

כי לא תמיד זאת האמת. לפחות במקרה שלי זו המצאה שלי, אמונה שקניתי לעצמי עוד בשחר ימי כנראה.



אמונות

לפני מספר ימים, הזמין אותי חבר לארוחת ערב אצל חבריו מקיסריה. ידעתי מראש שהם "שוחים בכסף" ואני מודה שבניתי לי סיפור בראש, על מי הם, מה הם, איך הם וכו' רק מהעובדה שחברי סיפר לי שהם תושבים חוזרים מלוס אנג'לס, בה גרתי שנתיים וחצי ויש לי מלא דעות לגבי העיר ותושביה… (כמה יהיר מצידי). כשעמדתי מול חזית הבית לאחר שהכניסו אותנו בשער, רציתי רק להוציא מצלמה ולצלם כמו תיירת. לא האמנתי למראה עיני: דלת החזית הייתה בגובה שתי קומות לפחות, האורות המפארים את הבית הזכירו לי את ווגאס. הדלת הנפילית נפתחה בפנינו והתקבלנו בחיבוקים חמים וברכות למכביר. בעלי הבית מתגלים במלוא לבביותם. הגבר לבוש בג'ינס פשוט וטריקו עוד יותר רגילה, האישה נאה מאד ומטופחת אבל לא בצורה מנקרת עיניים.


רחבת הלובי בכניסה

המון כסף

שוב בא לי להוציא את הפלאפון ולצלם אבל לא היה לי נעים. המבואה המרשימה והמוארת לתפארת, שני גרמי המדרגות המתפתלים במקביל מהצדדים, המעקות הכל כך אורנמנטיים, השנדלירים, השטיחים, הקומה העליונה המתנוססת מעל, פינת האוכל הענקית, כיסאות האוכל המפנקים… שיואווווווווו, אני בהשתאות שלא אופיינית לי.

בדר"כ, לא מתרשמת מדי מבתים או חומר… נכנסנו למטבח הענקי, עם קערת פירות מפוצצת בפירות מהמטע סביב הבית – 193 עצי הפרי. התיישבנו סביב לשולחן עגול ענקי בהתאם, לא לפני שקיבלנו סיור בכל הבית: בחדרי השינה/הסוויטות של ארבעת הילדים וההורים, בחדרי האורחים (12 חדרי שירותים סה"כ בכל הבית), בחדר הפוקר, בחדר הקולנוע, בחדר התחזוקן, בחדר הכביסה, בחדרי הארונות וכמובן, עברנו במרתף היינות להביא יין שווה לאללה.

חשבתי שלי יש כוסות יין גדולים, חחח… הצחקתי את עצמי. בכוסות ששתינו מהם, שהוצאו מתוך וטרינה שכולה כוסות על רגל, אפשר היה לרחוץ תינוק :) בילינו בחברת הזוג המקסים כמה שעות טובות ויכולתי לבלות איתם עוד שעות רבות לולא נהיה מאוחר כבר.


פינת האוכל

תת המודע

למה אני כותבת על האירוע הזה? כי למחרת בבוקר התעוררתי מוקדם במחשבות עמוקות עליהם, או יותר נכון – עלי! נפל לי אסימון בגודל של הר. אני נמצאת במקום בו אני נמצאת מבחינה כלכלית, כי יש לי אמונות נוראיות על כסף ועל אנשים שיש להם כסף! המפגש עם הזוג המלכותי – כך בא לי לקרוא להם, הפגיש אותי עם כל כך הרבה משוכות ששמתי לעצמי בדרך אל העושר:

1. כסף מקלקל את בעליו. 

2. אנשים עשירים הם פלצנים/יהירים/שטחיים.

3. ילדים שגדלים עם כסף על העצים הם עצלנים, מפונקים וחסרי מוטיבציה והוקרת תודה.

4. כשיש מלא כסף משמינים כי אוכלים מכל הבא ליד.

5. הסתפקות במועט היא יכולת גבוהה וחשובה.


אמונות מגבילות

אלו האמונות המגבילות הראשונות שקפצו לי באותו בוקר, בו לא יכולתי להירגע מההתרגשות של לגלות, איך בביקור בלתי מתוכנן של ארוחה כייפית, הצלחתי למגר אמונות של המון שנים, בלי סדנה, בלי תהליך מובנה, ככה סתם בכמה שעות של עונג צרוף! מאז, אני מרגישה כמו בן אדם חדש, עם מחשבות ותכניות חדשות לעתיד שלי. פתאום, הפסקתי לומר:

"אין לי כסף להצטרף לבתי בהודו"

"אין לי יכולת להיות באמת אמידה כי אני חד הורית"

האמירות הללו התחלפו בשאלות הנכונות כמו:

"להחליף רכב למסחרי שוב או להתפנק במכונית יפה ונוחה"?

"מתי יהיה מתאים שאצטרף לבתי בהודו"?

"איך אמנף למקסימום את הירושה שקיבלתי"?

"מה אני צריכה לעשות על מנת שיהיו לי הלקוחות שאני מדמיינת לעצמי"?

אני מכריזה בזאת:

ש"אין לי שום בעיה שיהיה לי המון כסף"

ש"אני משתוקקת לתת לבנות שלי מעל ומעבר מבלי לפחד שאקלקל אותן".

ואני יודעת שרק מה שאדמיין ואזמן לחיי – יגיע – לא פחות ולא יותר אז הגיע הזמן לחלום בגדול.

ולגבי "הזוג המלכותי שלי" :)

יש להם זוגיות יפה ונעימה, יש להם ילדים מקסימים, הם מדברים בגובה העיניים, הם קרובים וחמים בתקשורת שלהם

ונוסף על כל אלה, מבלי שהם יודעים – הם מלאכים בחיי ובוודאי בחייהם של רבים אחרים.

היום אני יכולה לראות שהם פשוט, עבדו קשה ונכון (שמתי לב לסדר המופתי במשרד שלהם – זה אמר לי המון),

הרוויחו בהתאם ועכשיו, מתפנקים וחיים טוב – מה רע? אני, סוף סוף, לא רואה בזה שום פסול ויודעת שחיי ישתנו בהתאם ובמהרה.

תודה,  תודה, תודה – אני נפעמת מדרכי העולם הזה!

נגה צבי ♥

דברו איתי 
arrow&v

להיות איתי בקשר

עקבו אחריי

  • אימון וסדנאות נגה צבי
  • נגה צבי בפייסבוק