• נגה צבי- רוגע בלוג

הכל לטובה – סיפור הצלה של אוח...

עודכן ב: 29 ינו 2019

הכל זה לטובה גם אם זה נראה אחרת…

זהו סיפור שמתחיל קשה… אז סבלנות :-) בוקר שישי שקט ושמשי הפציע בשלהי הסתיו ואני תכננתי לבלות

כמה שעות בקריאה כמו שאני אוהבת. בכל זאת החלטתי לרדת למטה להפעיל קצת את הרגלים ובדרכי לפח הזבל,

ראיתי כנף גדולה מאד מבצבצת מקדמת הרכב שלנו. התקרבתי כדי לשלוף אותה כי חשבתי שבתי שחזרה הביתה

מאוחר בלילה לא שמה לב שהיא אספה את זה אולי בדרך. כשעשיתי עוד צעד ועוד צעד, נדהמתי לגלות

עוד כנף וזוג עיניים ענקיות ממצמצות ובוהות בי בשקט גמור.

סיפור הצלה של אוח

שקית הזבל כמעט נפלה לי מהיד – הייתי בשוק. אוח מרהיב בגודלו וביופיו תקוע בתוך ה"גריל" בקדמת מכוניתי

ללא יכולת להשתחרר – מה עושים עם זה?

צפרות – הייתה המילה שקפצה לי

למזלי בדיוק יצא בחור מהבית השכן, קראתי לו, הראתי לו ושאלתי: "מה עושים"???

הוא נכנס הביתה וצלצל לאיתי, חובב צפרות מושבע במושב שלנו.


סיפור הצלה של אוח

בדקות הספורות עד שאיתי הגיע  עברתי סערת רגשות מטורפת.

דמעות החלו להציף אותי ללא שליטה והמצב נראה לי ללא מוצא.

צער בעלי חיים ממש

האוח המקסים היה כלוא, מי יודע כמה שעות. כל כך שקט, פשוט מחכה להצלה ללא תלונה. העיניים שלו, לפרשנותי, פשוט אמרו התמסרות והשלמה עם מצבו. הוא נראה כאילו המתין לילה שלם שמישהו יעבור בקצהו של הרחוב השקט ללא המוצא שלנו.  המצב נראה כמו אסון טוטאלי – סיוט שיופיע לי בחלומות בלילה. עלו לי אלף שאלות על פשר הסיטואציה ההזויה הזאת: האם בתי שחזרה מהמרכז ידעה שזה מה שקרה? בשלב זה עדיין ישנה. אם כן, למה לא העירה אותי גם באמצע הלילה? כמה זמן הוא תקוע שם? איך זה יכול להיות שהוא נכנס עם הזנב קודם ולא עם הראש?


המכונית של איתי הגיעה ברוך השם, גם אשתו ובתו יצאו ממנה אחרי החילוץ והם התחילו מיד בניסיונות ההצלה.

עמדתי שם, לא מאמינה שאפשר לשלוף אותו משם בלי לתלוש לו את הכנפיים, דמעות שוב עלו וחנקו אותי בגרון. "תוכלי להביא מברג בבקשה" בקשה אשתו. זו הייתה הזדמנות נהדרת לעלות הביתה ולהתפרק קצת…


עד שירדתי שוב, כבר יכולתי לראות התקדמות מה בהוצאתו מכלאו תודה לאל. בשיתוף פעולה של שש ידיים אוהבות ועדינות מאד, הצליחו משפחת שמשון לחלץ כמו בכפפות משי, את מה שהתגלה לפנינו כפאר יצירת הטבע – אוח מהמם שבאזורנו הוא לגמרי מהציפורים הנדירות.

השכנים מכל הבתים יצאו לאט לאט והתגודדו בפליאה והשתאות סביב המלך (כן, גם האוח וגם איתי). איתי, שידע לאחוז באוח בלי שיכאב לו והאוח שהיה זקוף ובמלוא הדרו גם ביופיו החיצוני וגם ביופיו הפנימי, שהתבטא עדיין בשקט הסטואי שלו לאורך כל האירוע.

צפרות במעגן מיכאל

איתי הראה לנו את הכנף השבורה (לגמרי) ולא נראה היה שהאוח יוכל לעוף שוב. כאבנו את הצער שבזה ועם זאת היה נראה שהצלנו אותו. איתי אמר שיעביר אותו לאתר הצפרות במעגן מיכאל, שם ינתחו אותו וידעו לשמור עליו בחיים גם אם לא יוכל להיות עצמאי יותר.


המלך במלוא הדרו

הכל לטובה

מעט אחרי שנפרדנו, השכנים, כל אחד לביתו, עדיין עם הרבה שאלות וידיעה שהאירוע ילווה אותנו בימים הקרובים, חשבתי על כך שאני יודעת ומאמינה תמיד שהכל זה לטובה!!! אז איך גם הפעם זה מתבטא במקרה שנראה נורא אסוני?

בימים שלאחר מכן ראיתי המון דברים שקרו והם מבחינתי בגדר נס:

1. בתי, שחשה במשהו שהתנגש במכונית בדרך המהירה, חשבה שאין מה לעשות בנידון והמשיכה לנסוע הביתה.

2. אם הייתה עוצרת, סביר להניח שלא הייתה יודעת את מי להזעיק באישון לילה ולבטח לא הייתה מעזה להמשיך ולנסוע כך ולסכן את הציפור.

3. בהגיעה הביתה, חשבה שהציפור מתה ועלתה לישון, טוב שלא היינו צריכים להעיר את איתי.

4. אני ירדתי מוקדם במזל…

5. הרכב חנה עם הפנים החוצה בחניה כך שיכולתי לראות אותו.

6. זה קרה בשישי כך שאיתי היה במושב ויכול היה לבוא מיד.

7. העורבים שצרחו בשש בבוקר, לדברי השכנה, לא התקרבו אליו.

8. החתולים שלי רחרחו אבל לא פגעו בו.

בקיצור, כל הנסיבות הביאו לכך שהאוח הגיע למקום שבו יכלו להצילו. ואם תשאלו מה עלה בגורלו אז כמובן שהמשכנו להתעניין במצבו. איתי מסר שבמעגן מיכאל עשו הכל כדי להחזירו לעצמאות מבחינת הכנף השבורה, אולם, כאשר הבינו שהוא לעולם יוכל רק לעמוד ולחכות לציד שיובא אליו, החליטו להרדימו, כפי שנהוג במקרים כאלו. קצת עצוב אבל… כמו שאני רוצה להמשיך ולהאמין, כנראה  ש… גם זו לטובה.

יהי זכרו ברוך.

תודה מקרב לב לאיתי, יערה ובתם המקסימים.

נגה צבי ♥

דברו איתי 
arrow&v

להיות איתי בקשר

עקבו אחריי

  • אימון וסדנאות נגה צבי
  • נגה צבי בפייסבוק