• נגה צבי- רוגע בלוג

אבא שלי הוא הכי בעולם!

עודכן ב: 29 ינו 2019

בטח עשיתי משהו טוב במיוחד בגלגול קודם, שהחליטו למעלה שעלי לזכות בך – אבא שלי.

כשאני מביטה בתמונות שלך, אני רואה חתיך עולמי, חסון, גבוה ובנוי לתיפארה. שריריך משרים

הרגשת בטחון והחיוך תמיד על שפתיך. נינוח, טוב לבב ובעל חוש הומור בכל מצב

היית הרקדן הכי טוב בסביבה, נשים עמדו בתור לזכות בסיבוב על הרחבה וכשאני ביקשתי לרקוד איתך, תמיד התפנית אלי מיד. אהבתי כל כך שכולם הביטו בנו רוקדים. הייתי כל כך גאה בך ואתה זרחת מגאווה גם. הייתה לנו מערכת יחסים מושלמת. אני תמיד ידעתי שאתה אוהב אותי ואתה ידעת שאני אותך. לא הכברנו במילים – לא היה צורך בכך. היום ממרחק השנים, אני רוצה להודות, שאף פעם לא חיבקתי אותך כמו שהיה מגיע לך וחבל לי.

גם אתה הסתפקת במינימום מגע כאילו שמרת עלי, על תום נעוריי. מצד אחד, זה מובן לי ומצד אחר, אני חושבת שאבות לא מחבקים את בנותיהן מספיק (בדר"כ) וכשאנחנו גדלות ניכר החסך הזה בדרכים רבות. היום, במלאות 13 שנים לפטירתך, אני רוצה לומר לך תודה ארוכה ומלאה, קבל עם ועדה. בלוויה שלך, כשנשאלתי אם אקריא דברי הספד לאבא,

הבנתי שאני בשוק בגלל מותך הפתאומי ולא חשבתי על זה מראש. לא הספקתי לעכל או לחשוב וכבר היינו אחרי…

'הלכת' כמו צדיק בלילה אחד שבו היה קשה לך לנשום וזהו… לאחר ההלם הראשוני, ברכתי אותך לשלום כי הדבר האחרון שיכולתי לעשות הוא להתלונן. על מה יכולתי להתלונן? הרי זכיתי באבא הכי טוב בעולם במשך 43 שנים. אז נותר לי אך לכבד את בחירתך ללכת! בדיעבד, היו סימנים לכך שאתה שלם עם לכתך: 5 ליטר חלב במקרר, הצהרות אהבה לאימא חוזרות ונשנות…




אבא שלי אהוב,

אתה יודע שאינני מבקרת את הקבר שלך יותר מדי. יש לי בחצר את האופניים שלך כגל עד. האופניים שהבאתי לך מאמריקה באהבה, איתם יצאת לדרכך האחרונה באותו לילה אחרון אל המוקד הלילי התורן. יצאת בשתיים בלילה כשאתה יודע שסוגרים את המוקד לפני חצות, כדי למות בשקט לבד (כמו אסקימואים). לא רצית ליפול לנטל על אימא שהייתה אחרי אירוע מוחי. הערת אותה ואמרת שאתה הולך למר"מ כדי שהיא תדע למה אתה לא בבית בבוקר. אם השומר שמצא אותך, היה מספיק להזעיק אמבולנס בזמן והיו מצליחים להחיות אותך, לא היית סולח על כך. העובדה שאנחנו, בנותיך, היינו צריכות להשאיר את הילדים בבית ולהגיע אליך כל יום לבית החולים היה הורג אותך על המקום. כל שעשית בחייך, היה לתת! גם אחרי מותך, נתת לי מתנה ענקית והיא להבין את מהות האהבה (זה לפוסט נפרד).


אין כמו אבא!

זיכרון הילדות היקר ביותר שלי ממך הוא: אותן שבתות בבוקר, שמשיות ונעימות, בהן יצאנו לטייל, אתה, חנה'לה ואני. היית מביא בוטנים בכיס הז'קט שלך, עטופים בנייר עיתון מגולגל לקונוס. אני יכולה לחוש עד היום את היד הגדולה שלך, רכה וחמימה, עוטפת את ידי הקטנטנה בכל כך הרבה בטחון ואהבה. כשגדלתי והפכתי לנערה, אני זוכרת איך התקשטתי לקראת יציאה ורצתי אליך לשמוע כמה אני מדהימה.

אתה היית תמיד במלוא תשומת הלב, אף פעם לא עסוק במשהו חשוב יותר. מעולם לא אכזבת – הערפת עלי את כל המחמאות שבעולם. אז הייתי מתיישבת, כמו נסיכה בסלון ומחכה לבורקסים שאפית לנו מידי ערב שבת. במו ידיך היווניות הגדולות וליבך האוהב, לשת, שיטחת ויצרת את המשולשים הטעימים בכל העולם כולו. מהבילים, שזופים במידה מושלמת, רכים, שמנמנים וגבינתיים במיוחד.

מעולם לא טעמתי בורקסים טעימים כמו שלך ואכלתי כמה שיותר כאילו לא יגיע עוד שישי.

כיום, בכל פסח, אני מכינה את המציות שהיית מכין לנו בכל בוקר. אלו הממולאות בגבינת ברינזה וטבולות בביצה. גם כשהתחתנו, היית מכין הרבה ואורז לנו לקחת הביתה. שלי, פחות טעימות משלך אבל זכרך הוא זה שעושה אותן מיוחדות. אבאל'ה!

אני מתרגשת לכתוב לך כאילו אתה עדיין מחכה למוצא

פי ומתרגש לקראתי. תודה על שתמיד התייחסת אלי כאל בן אדם שלם ומושלם, תודה שסמכת עלי בכל אשר בחרתי לעשות, תודה על תכונות האופי שכל כך שמחתי לאמץ.

תודות ליושר שלך – אני כמו סרגל, תודות לאמינות שלך למדתי לעמוד במילתי, תודות לעולם הבטוח שהצגת בפני אני סומכת, תודות ליחסך אלי – פיתחתי את כבודי העצמי, תודות להערצה שלך – בניתי את בטחוני העצמי, תודות לפרגון שלך – אני יפה.

תודות לנתינה שלך – אני שואפת לתת, תודות למתנות שלך אני יודעת לקבל, תודות לפרטיות שהענקת לי – אני מאפשרת מרחב, תודות לחופש לנהל את דמי הכיס שלי אני מכלכלת את עסקיי בתבונה, תודות לצניעות שלך, אני עשירה עם מה שיש. אף פעם אחת לא הערת, לא ביקרת ולא רמזת אפילו שאינני בדרך הנכונה.




גם אם "נפלתי", הבטת בי קמה וממשיכה הלאה. האבא שהיית, הוא מודל ומופת לשאיפותיי כאם. כולי תקווה שאני מצליחה להיות עבור בנותיי ולו מחצית ממי שהיית עבורי. לאט לאט, אני מרשה לעצמי להתגעגע אליך. מה שבטוח, שאני מאד מאד נהנית לגלות בבן זוגי – את הדמיון אליך! אבוש… שנה אחרי מותך, בזמן שהרהרתי במי שהיית, גיליתי שבמותך ציווית לי שיעור ענק – שיעור באהבה. בהשראתך, התחייבתי לכך שכל העובר בדרכי – יחווה את המושלמות שלו (His OKness).

מלאך בחייך ובמותך – אבא שלי!  

תודה, נגה.

נ.ב. הפעם הקדשתי את הפוסט הזה לאבא שלי

אבל את רוב הדברים יכולתי לכתוב ברבים גם לאמי המדהימה – תיבדל לחיים ארוכים. בהחלט זכיתי!

דברו איתי 
arrow&v

להיות איתי בקשר

עקבו אחריי

  • אימון וסדנאות נגה צבי
  • נגה צבי בפייסבוק